החלטה בעניין משיב 2 בלבד בתיק מ"ת 44676-02-13

(בעניינו של משיב 2 בלבד)

בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996.

נגד המשיב, איהאב נעראני (נאשם 2), ושניים אחרים - נאדר ח'אלדי ועלי נעראני (להלן " נאשם 1" ו-" נאשם 3" בהתאמה, וביחד " שני האחרים") - הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה או פשע, גניבה, החזקת כלי פריצה, חבלה בכוונה מחמירה, חבלה במזיד לרכב, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

על פי עובדות כתב האישום, המשיב ושני האחרים קשרו קשר לפרוץ לדירות מגורים ולגנוב משם רכוש. כחלק מההכנה, הגיעו שני האחרים לבית בקרית טבעון, בשלוש הזדמנויות שונות, על מנת לבדוק את הבית וסביבתו. ביום 30.1.13 סמוך לשעה 10:00 הגיעו שני האחרים ביחד עם המשיב, לבית בקריית טבעון, כשהם מצוידים בפטיש וכפפות. המשיב דפק בדלת על מנת לוודא שאין איש בבית, לאחר מכן המשיב ונאשם 3 עטו לראשיהם קובעי קפוצ'ון והתקרבו לדלת הכניסה, כאשר המשיב עמד ותצפת מחדר המדרגות לעבר הכביש. לאחר מכן חזרו לרכב בו הגיעו, שם המתין נאשם 1, לקחו פטיש ניגשו לחלון הזזה של המרפסת, עקרו אותו ממקומו, נכנסו לתוך הבית וגנבו טלוויזיה. בצאתו מהבית, הבחין נאשם 3 בשוטרים, וזרק את הטלוויזיה שהייתה בידו. נאשם 3 והמשיב מיהרו להיכנס לרכב בו המתין להם נאשם 1, ונמלטו מהמקום, כאשר נאשם 1 נוהג ברכב, נאשם 3 לידו, והמשיב יושב במושב האחורי.

המשיב והאחרים נחסמו ע"י ניידת שוטרים בצאתם מהרחוב. מהניידת יצאו שני שוטרים שביקשו מהם לעצור. במקביל פנה אחד השוטרים לדלת המושב הסמוך לנהג ופתח אותה. המשיב והאחרים לא שעו להוראות השוטרים, והמשיכו בנסיעה מהירה ופרועה לאחור, תוך שהשוטר נתלה בדלת הרכב ונגרר על הכביש. תוך כדי נסיעתם הפרועה התנגשו המשיב והאחרים במכונית חונה, ואף נסעו במהירות לעבר שוטרים שעמדו במקום וירו לעברם.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצר עד תום ההליכים נגד המשיב והאחרים. יצוין כי שני האחרים הסכימו למעצרם עד תום ההליכים, לפיכך ההחלטה דנן עוסקת רק בעניינו של נאשם 2- המשיב.

המבקשת טענה כי בידיה ראיות טובות לכאורה לביסוס האישום, ופירטה את ראיותיה בהרחבה בבקשה (בין היתר, קיימות עדויות ומזכרים של השוטרים שנכחו במקום, כולל הצבעה ושחזור. בנוסף קיימות האזנות לשיחות בין הנאשמים, בהן עולה מידע על דברים מוכמנים). בנוסף, טענה המבקשת למסוכנותם של המשיב והאחרים ופירטה את עברם הפלילי, באשר למשיב ציינה המבקשת כי לחובתו הרשעה אחת. לפיכך, עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה לעניין עבירות ההתפרצות והגניבה, אולם חלק על קיומן של ראיות לכאורה בכל הנוגע לעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, וכן לעניין הוכחת עבירת קשירת קשר לביצוע פשע.

המשיב טען כי לא כל כניסה לרכב של מספר אנשים, במטרה לעזוב זירת עבירה, יש בה, לבדה, כדי לבסס כנגד כל יושבי הרכב, את יסודות העבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. המשיב הוסיף וטען כי הפסיקה הטילה אחריות פלילית בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, במקרים בהם הנאשם ישב בספסל האחורי רק בהתקיימותם של תנאים מסוימים ובמקרים נדירים בהם קיימות עדויות על שותפות בביצוע העבירה הנדונה. וכי בעצם קיים קושי להוכיח את יסודות העבירה המשיב.

לחלופין, טען המשיב כי גם אם ייקבע כי קיימות ראיות לכאורה לעניין זה, הרי מדובר בראיות חלשות, אשר מצדיקות את שחרורו לחלופת מעצר.

באשר למסוכנותו, טען המשיב כי הוא נכנס לרכב לאחר שהופעלה האזעקה בבית בעקבות הפריצה, וכי הוא לא התנגד למעצרו ע"י השוטרים, מה שמפחית ממסוכנותו.

דיון והכרעה

ראיות לכאורה בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה

הלכה היא כי על בית המשפט, בשלב בחינת קיומן של ראיות לכאורה, לבחון האם קיים סיכוי סביר להרשעה, לאחר עיבודן של הראיות בהליך הפלילי. [בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133; בש"פ 826/08 קשאש נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 14.2.08)].

טענותיו של המשיב מופנות כנגד הסיכוי להרשעתו בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, זאת לנוכח פסיקתו של בית המשפט העליון באשר לייחוס העבירה למי שבפועל לא נהג ברכב, אלא ישב במושב האחורי.

המבקשת הציגה פסיקה לפיה הורשעו נאשמים בעבירה הנדונה, אף שלא נהגו ברכב, ואילו המשיב הסתמך על פסיקה לפיה הרשעה כזו ניתנת במקרים חריגים כאשר קיימות עדויות נוספות על שותפות בביצוע. השאלה אפוא היא האם ניתן לבסס סיכוי סביר להרשעתו של משיב בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, על התשתית הראייתית בתיק? סבורני כי התשובה לכך היא בחיוב. עצם העובדה כי המשיב ישב במושב האחורי, והראיות מעידות על כך שהיה שותף מלא לביצוע שאר העבירות, מצביעה על סיכוי סביר להרשעתו גם בעבירה זו. אינני נדרש בשלב הזה לבחון את התנאים להרשעתו של המשיב בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, מכיוון שדיון זה שייך להליך העיקרי, במסגרתו אמור בית המשפט להכריע אם התקיימו אותם תנאים, והאם בסיטואציה הנדונה ניתן להרשיע את המשיב בעבירה הזו. מבחינת שלב המעצר, מספיקה העובדה כי הוא ישב במושב האחורי בעת ביצוע העבירה והיה שותף לביצוע שאר העבירות, בכדי לבסס קיומה של תשתית ראייתית לכאורית מספקת לשלב המעצר. [ראו: בש"פ 8082/96 מדינת ישראל נ' נעים (פורסם בנבו, 17.11.1996).

אדגיש לענין זה כי לטעמי, מעת שיצא המשיב יחד עם חבריו לביצוע הפריצה, ובנסיבות כפי שפורטו בכתב האישום ועולות מהראיות, יש לראותו כשותף לכל ההתפתחויות שאירעו בהמשך לפריצה הנ"ל, לרבות כל שאירע ונעשה במהלך המילוט מזירת ההתפרצות, וזאת גם אם לא ישב בחלקו הקדמי של הרכב.